פסק-דין בתיק ת"א 4397-07

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         בפני תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונה  מיום 8.8.06 בה נהרג המנוח ויקטור אגרונוב ז"ל (להלן: "התאונה" ו- המנוח" בהתאם ).

            התאונה אירעה כאשר המנוח נדרס על ידי רכב בו נהג נתבע מס' 1, המבוטח באמצעות נתבעת מס' 2.

2.         התביעה הוגשה על ידי עיזבון המנוח, אלמנתו, תובעת מס' 2 ושני ילדיו, תובעים מס' 3-4.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים בעלי הדין ביחס לנסיבות אירוע התאונה ושאלת החבות אלא רק לעניין גובה הנזק.

4.         המנוח יליד 6.1.1957,  ובמשך כשנתיים ימים עובר לאירוע התאונה הוא עבד לסירוגין כשכיר במפעל של חברת כץ אריה פלב"ם בע"מ (להלן: "חב' כץ").

5.         תובעת מס' 2, אלמנתו של המנוח, עבדה עובר לתאונה במשק בית ומוסכם בין הצדדים כי שכרה עמד סל סך של 4,000 ש"ח לחודש.

ד י ו ן:

בסיס שכרו של המנוח:

6.         לטענת התובעים יש לחשב את שכרו של המנוח עובר לתאונה על סמך השתכרותו בחודשים 5-6/06 בסך של 6,100 ש"ח לחודש ובהתעלם מהשכר לחודש 7/06. כן נטען כי למנוח היו כישורים טכניים גבוהים והוא ביצע עבודות נוספות לא מדווחות בנגרות וריתוך. לפיכך, ובהתחשב בהתקדמותו הצפויה של המנוח בעבודתו, יש לחשב את שכרו בסך של 8,000 ש"ח לחודש.

            מנגד, הנתבעים מבקשים לחשב את בסיס השכר של המנוח לפי ממוצע שכרו מחב' כץ בחודשים 1-6/06 ולאור עברו התעסוקתי עובר לתאונה להפחית 1/3 מאותו סכום. כן טענו הנתבעים כי לא הוכח כי המנוח עשה עבודות נוספות ולפיכך אין לקבל טענות התובעים בנדון.

7.         חישוב שכרו של המנוח מעבודתו בחב' כץ על סמך השתכרותו בחודשים 5-6/06 בלבד, אינו משקף נאמנה את המציאות. כאמור, במהלך שנתיים ימים עובר לתאונה עבד המנוח לסירוגין בחב' כץ ובפעם האחרונה הוא חזר לעבודתו בחברה ביום 29.11.05, כ- 8 חודשים טרם אירוע התאונה. בנסיבות העניין אין מקום לברור מתוך התקופה הנ''ל חודשיים ימים בלבד רק מפני ששכרו במהלכם עלה על השכר שקיבל ביתר החודשים, אלא יש להתחשב בממוצע שכרו בחודשים 1-6/06 (לחישוב בסיס שכר על סמך 6 חודשים עובר לתאונה ר' ע"א 8361/10 מור יוסף נ' כלל חברה לביטוח ואח' (פורסם בנבו)).

8.         אמנם נכון, במהלך כשנתיים עובר לאירוע התאונה המנוח לא עבד באופן רציף בחב' כץ, אולם, הנתבעים לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענה כאילו לולא התאונה הוא היה ממשיך בעבודה לסירוגין בחב' כץ. לפיכך לא מצאתי להפחית את ממוצע שכרו של המנוח בחודשים 1-6/06 כדרישת הנתבעים.

9          בסעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית, מוצג ת/2, טענה תובעת מס' 2 באומרה:

" בנוסף ביצע ויקטור בשכונה עבודות שיפוץ ותחזוקה לאנשים רבים בשעות אחה"צ או בסופי שבוע כנגד תשלום. אני יודעת זאת מידיעה אישית מאחר ובמספר מקרים גם ביקרתי אותו במקומות בהם ביצע את העבודות והבאתי לו לשם אוכל ודברים שביקש.

אני עושה מאמץ לאתר את אותם אנשים אצלם עבד וככל שיעלה הדבר בידי אזמין אותם למתן עדות בבית המשפט. יש לקחת בחשבון כי עברו כבר שנים אחדות ונסיונותיי עד כה לשכנע ולאתר אנשים לא הצליחו''.

התובעים לא הביאו עדויות או ראיות כלשהן לתמיכה בטענה לעיל מה גם ותובעת מס' 2 לא פירטה את גובה הכנסתו הנטענת של המנוח מהעבודות הנוספות. בהלכה הפסוקה נקבע כי על בעל דין הטוען להכנסה לא מדווחת על מנת לזכות בפיצוי גבוה יותר, כבמקרה דנן, חובת ההוכחה באמצעות בראיות ובעדויות (ר' ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קרדוניס (פורסם בנבו)). התובעים לא הרימו נטל זה ולפיכך יש לדחות טענתם בנדון.

10.        במועד אירוע התאונה המנוח היה כבן 49 שנה ומאחוריו מספר רב של שנות עבודה ותעסוקה פוטנציאליים. אין מדובר באדם שטרם נכנס למעגל העבודה או בתחילת דרכו. לפיכך, טענת התובעים כי המנוח היה אמור להתקדם בעבודתו ולהשתכר מעל השכר אשר הרוויח עובר לתאונה, דינה להידחות.

11.        מתלושי השכר של המנוח לחודשים 1-6/06, צורפו לתצהיר תובעת מס' 2, עולה כי הוא  השתכר סך של 29,721 ש"ח נטו, משמע 4,953.5 ש"ח לחודש. סכום זה משוערך להיום (בתוספת הצמדה בלבד) מגיע לסך של 5,784 ש"ח והוא יהווה הבסיס לחישוב הקופה המשותפת.